הקמת קבוצת הגרעין רעננה. 

בספטמבר 1938 הגיעו 7 החברים הראשונים לגבעת חיים: "באוקטובר 1938 באנו לגבעת חיים ונקלטנו בהתאם לנוהגים של אותן השנים : לול תרנגולות ריק נמסר לשמונת העולים החדשים ביניהם שלוש משפחות ושני רווקים" (סנטה יוספטל – מתוך החוברת לזכרו של גיורא יוספטל במלאת 30 שנה לפטירתו). החבורה הקטנה הלכה וגדלה. לאט לאט הצטרפו עוד ועוד עולים שהיו שותפים לרעיון של "קיבוץ עליה" (סנטה יוספטל – שם) מאז חוות ההכשרה ותנועת "הבונים" ו"החלוץ" בגרמניה, אותן הנהיגו גיורא וסנטה יוספטל.

ביולי 1939 הגיעה תוספת משמעותית לקבוצה, עם הגעת ספינת המעפילים "דורה" לחוף שפיים. באונייה הגיעו רבים ממדריכי וחניכי חוות ההכשרה "אלגוט", שהיו מפוזרים במשקים חקלאיים (רובם בדרום הולנד) מאז ליל הבדולח ב 9 בנובמבר 1938.

בסתיו מנתה הקבוצה בגבעת חיים כבר יותר מארבעים חברים.

במזכירות הקיבוץ המאוחד המשיכו לדבוק בדעה שלעולים מגרמניה אין אידאולוגיה מספיק חזקה להקמת ישוב עצמאי ויש לפזר אותם בין הקיבוצים הוותיקים.

קיבוץ גבעת חיים, היה היחיד שהסכים לקלוט את הקבוצה כקבוצת הכשרה, במידה רבה הודות לעמדתו של יצחק בן אהרון שהיה שליח מרכזי של "הקיבוץ המאוחד" בברלין והכיר היטב את החבורה.

הניסיונות להפנות את הקבוצה לקיבוצים וותיקים נמשכו וכך ביקרו החברים בגבעת השלושה, ברמת הכובש, בגבעת ברנר ובקיבוצים נוספים. בשיחה מסכמת, שהתקיימה בין חברי הקבוצה לאחר ביקורים אלה, החליטה הקבוצה שהיא עומדת על שלה להקים קיבוץ עצמאי או כפי שאמר אחד החברים (כנראה צבי אבנון): "אנחנו רוצים להיות הוותיקים של עצמנו".   

בסתיו 1939 התפנה מחנה הכשרה בפאתי המושבה רעננה, ששימש במשך כמעט חמש שנים את קבוצת "החוגים" שעלתה להתיישבות במעוז חיים. גיורא יוספטל ומשה ברגר (ברתור) נשלחו לבדוק את המקום והעבירו את ממצאיהם לחברי הקבוצה: "...היו גם בניני משק , רפת אורווה שלקחו את הכל. בטוחים רק 4 בנינים 5X2 בתים + צריף דירות בית תרבות ולול. זה מה שנוגע למחנה. מקום דירה ל 60 איש. 10 דונם לגן. על חדר אוכל אפשר לבוא לידי הסכם שישמרו הוא יפה ומסודר טוב. מהמטבח הוציאו את הכל. יש מקלחת ישנה 4 ברזים לבחורים 3 לבחורות . בית כסא בעל 5 תאים באמצע המחנה" (מתוך פרוטוקול האסיפה 7.11.1938).